שווי נקי של פבלו פיקאסו: ויקי, נשוי, משפחה, חתונה, משכורת, אחים

2024 מְחַבֵּר: Lewis Russel | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 06:05

השווי הנקי של פבלו פיקאסו הוא 500 מיליון דולר

ביוגרפיה של פבלו פיקאסו ויקי

נולד כפאבלו דייגו חוסה פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוצ'נו מריה דה לוס רמדיו צ'יפריאנו דה לה סנטיסימה טרינידד רואיס אי פיקאסו ב-25 באוקטובר 1881, במלאגה, ספרד, אך ידוע בעולם כפאבלו פיקאסו, הוא היה צייר, פסל ו משורר, המפיק יצירות כמו "Les Demoiselles d'Avignon" (1907), "Guernica" (1937), ו"האישה הבוכיה" (1937), בין רבים אחרים. הקריירה של פבלו הייתה פעילה מ-1900 ועד שנות ה-70, במהלכן יצר יותר מ-50,000 יצירות, כולל ציורים, פסלים, רישומים, קרמיקה, שטיחים הדפסים ושטיחי קיר. פיקאסו נפטר ב-1973.

האם תהיתם פעם כמה עשיר היה פאבלו פיקאסו, בזמן מותו? לפי מקורות, ההערכה היא שהשווי הנקי של פיקאסו הגיע ל-500 מיליון דולר, סכום שצבר באמצעות ניצול כישרונותיו הרבים.

שווי נקי של פבלו פיקאסו 500 מיליון דולר

פבלו נקרא לכבודם של קדושים ספרדים וכמה מקרוביו; הוא היה בנם של מריה פיקאסו אי לופז ודון חוסה רואיז אי בלסקו, שהיה צייר ופסל, שבעקבותיו הלך עד מהרה. המילה הראשונה של פבלו הייתה piz piz - עיפרון בספרדית - וכשמלאו לו שבע, אביו החל לאמן אותו בציור יסודות. בשנת 1891, משפחתו של פבלו עברה ללה קורוניה, שם אביו הפך לפרופסור בבית הספר לאמנויות יפות. הציור של פבלו השתפר במהירות, ואביו התרשם מספיק כדי לחשוב שפבלו כבר התעלה עליו.

ארבע שנים לאחר שעברו ללה קורוניה, אחותו של פבלו קונצ'יטה מתה מדיפתריה, מה שהותיר את פבלו בדיכאון חמור; כדי לעזור לו, אביו שכנע את פקידי האקדמיה לתת לפאבלו לגשת למבחן הכניסה לסטודנטים, שפאבלו סיים תוך שבוע במקום החודש הרגיל, וכך הפך לחלק מהאקדמיה בגיל 13 בלבד. בגלל גילו הוא לא אהב את השיעורים, וספג ביקורת על התנהגותו, אבל בכל זאת הצליח לבגרות.

בגיל 16, אביו ודודו שלחו אותו לבית הספר לאמנות הבולט ביותר בספרד, האקדמיה המלכותית של סן פרננדו במדריד. עם זאת, פבלו הפסיק עד מהרה להשתתף בשיעורים, כיוון שהיה משועמם מחומר הלמידה, והתמקד במציאת עניין במקומות אחרים, כולל מוזיאונים כמו הפראדו, שבהם הוצגו יצירות של אמנים כולל פרנסיסקו גויה, דייגו ולסקז ופרנסיסקו זורבראן. הוא העריץ את רוב יצירותיו של אל גרקו, שסגנונו השפיע לאחר מכן על יצירותיו המאוחרות של פבלו.

לפני שנות ה-1900, יצירותיו של פבלו היו בצל אמנים אחרים, בעיקר בגלל גילו, אך ככל שהתבגר, יצירותיו זכו להערכה רבה יותר. הקריירה שלו מחולקת למספר תקופות, שכל אחת מהן נקבעת לפי סגנון ציוריו. התקופה הכחולה החלה בשנת 1901, ונמשכה עד 1904, מה שהעניק לעולם כמה מהיצירות הבולטות ביותר של פיקאסו, כגון "La Vie" (1903), "ארוחת העיוור" (1903), "סלסטינה" (1903).), ו"החסכנית" (1904), בין שאר הציורים.

ואז הגיעה תקופת הוורדים של פבלו, מ-1904 עד 1906, במהלכה השתמש בצבעים בהירים יותר, כמו ורוד וכתום, המתוארים בצורה הטובה ביותר ביצירות כמו "Garçon à la pipe" (1905), "Au Lapin Agile" (1905), ו"דיוקן גרטרוד סטיין" (1906).

בשנת 1907, פבלו הפך לחלק מגלריה לאמנות בפריז, שנפתחה על ידי היסטוריון האמנות והאספן הגרמני דניאל-הנרי קאהנוויילר, והחל את התקופה שלו בהשפעה אפריקאית, שהעניקה לעולם את אחד הציורים המפורסמים ביותר של Picaso "Les Demoiselles". ד'אביניון".

הידוע כאבי הקוביזם, פיקאסו ועמיתיו הצייר ז'ורז' בראק יצרו את הסגנון החדש, תוך שימוש בצבעים חום מונוכרום וניטרלי. כמה מיצירותיו הבולטות ביותר בתקופה זו כוללות את "נערה עם מנדולינה" (1910), "Figure dans un Fauteuil" (1909), "שלושה מוזיקאים" (1921), ועוד רבים אחרים.

פבלו נשאר פעיל במהלך שנות ה-20 וה-30, נכנע לקלאסיקה ולסוריאליזם, והשלים ציור כמו "גרניקה", שהייתה אחת מיצירותיו הפופולריות ביותר.

כשהחלה מלחמת העולם השנייה, פיקאסו לא רק צייר, אלא גם העז לכתוב, ויצר מחזות כמו "תשוקה שנתפסה על ידי הזנב" (1941) ו"ארבע הבנות הקטנות" (1949), וכתב כמה מהסרטים שלו יותר מ- 300 שירים, שתוארו כארוטיים, גוסטוריים וסקאטולוגיים.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הוא גם החל את דרכו כפסל, ויצר יצירות כמו "שיקגו פיקאסו", שתרם לתושבי שיקגו, וסדרת פסלים המבוססים על התמונה "לאס מנינה" מאת דייגו ולסקז. יתר על כן, הוא יצר פסלים המבוססים על ציורים של אמנים כמו מאנה, גויה ואחרים.

פיקאסו נשאר פעיל עד שנות ה-70, ערבב את סגנונותיו הקודמים עם סגנונות חדשים, שילב את כולם בציוריו, וכך יצר ניאו-אקספרסיוניזם, מבלי להיות מודע לכך.

עם התהילה הגיע הון, שכן יצירותיו נמכרו בסביבות 100 מיליון דולר, כולל "עירום, עלים ירוקים וחזה" (1932), שנמכר ב-106.5 מיליון דולר, "Garcon a la Pipe" (1905), תמורת 104 מיליון דולר, וכן "דורה מאר או צ'ט" תמורת 95.2 מיליון דולר, מה שרק הגדיל את השווי הנקי שלו. ציוריו מצווים דמויות ענק כאשר הם זמינים לרכישה.

בכל הנוגע לחייו האישיים, פבלו היה נשוי פעמיים; אשתו הראשונה הייתה אולגה חוכלובה, איתה היה נשוי מ-1918 עד 1955; לזוג נולד ילד אחד. נישואיו השניים היו עם ג'קלין רוק, מ-1961 ועד מותו; לזוג לא היו ילדים.

מלבד נישואים היו לפיקאסו כמה מאהבות, עם חלקן נולדו לו ילדים; מארי-תרז וולטר הייתה אם בתו מריה דה לה קונספסיון פיקאסו, ופרנסואז גילו, שהייתה צעירה ממנו ב-40 שנה, ילדה את אן פלומה פיקאסו וקלוד פייר פבלו פיקאסו.

פבלו פיקאסו נפטר ב-Mogins, צרפת ב-8 באפריל 1973, ונקבר בנכס שלו ליד אקס-אן-פרובאנס.

מבחינה פוליטית פיקאסו היה אוהד רפובליקני במהלך מלחמת האזרחים בספרד, והצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית ב-1944, מה שגרם לעימות מסוים עם אמנים אחרים, ואשר השפיע על שלילת האזרחות הצרפתית.